iris.goffer @irisgoffer

חברים יקרים, זה מסוג הפוסטים שצריך לשתף. ולשתף. ולשתף. שיגיע לכל פינה בישראל. לכולם צריכה להיות תמונה מלאה של שנת 2023 לפני שנגיע לקלפי.

@YigalHachmon @anat_kamm @drorbren The fruits were poisoned

Today, Avinatan marks his Hebrew birthday. 32 birthdays, of which two birthdays have been spent in Hamas captivity. Avinatan – your team members, along with all of us in the NVIDIA family, are waiting for your return soon, together with everyone!

@ShayYeger הולם אותך מאד ד״ר יגר יקרה. מה שמגיע מגיע

@Dean_La רביעי

@Mahamed45049766 מזל טוב מחמוד

@im_mayalee מגיע לך טוב. את גיבורה שאת נלחמת על זה. בהצלחה

@im_mayalee עוקבת אחריך כל יום. העוצמות שיש בך והכנות שלך - מותירות אותי בפה פעור. חיבוק גדול.

@im_mayalee אנחנו איתך כאן. גם בשעות הקשות. בהצלחה

@ZerMoran מזל טוב אלופה

@smolan_with_s אתן מקסימות ומהממות ועוצמתיות ומחממות את הלב. טקס מרגש.

@chapnick עניתי

@ShaharYoffe חושבים עליכם כל רגע. הלב איתכם♥️

@amsterdamski2 Lindt. 70%. או עם המלח

@Eran_Efrat הנה משהו חשוב מאד להיאבק בשבילו. זכה. זכיתם. יההה - מה ששניכם הולכים לגלות… מזל טוב איש יקר💙

@BokerIris כספית אולי את מבוזבזת, רק את יודעת. אבל את השראה, משפיעה, מובילה, מחנכת - רחוק מאד מבזבוז. את נהדרת💙

הבן שלי עידן לא כותב הרבה. את המילים הללו קראתי בנשימה עצורה כשהעיניים מלאות בדמעות. הטקסט נכתב כמה ימים לאחר שעידן יצא מלב רצועת עזה. הדור הזה ששילם מחיר כל כך יקר הוא דור שעליו תקום או תיפול מדינת ישראל. בתמונה הזאת יש את ארבעת האנשים הכי מאושרים בעולם. 5 דקות אחרי שהיא צולמה, חצינו את הגדר והתחלנו את המשימות שלנו ברצועה. הרגשנו ברי מזל שיש הזכות להגן על המדינה שאנחנו כל כך אוהבים. היינו באופוריה, בעיקר בני, והוא הקרין את זה על כל הצוות. הוא פשוט לא הפסיק לחייך מהרגע שאמרו לו שהוא זה שנבחר לפקד על הטנק שלנו ובכך להגן על המדינה. הצוות שלי בנוי ממפקדי טירונים לא אופרטיביים במיוחד שחלקם ממש נלחם עם המערכת כדי שיאפשרו להם להילחם הרי בדיוק בשביל זה התגייסנו. הייתה לנו תחושת ביטחון. למרות שחששנו ולא ידענו מה יהיה הרגשנו תחושת ביטחון באוויר. ברגע שקבלנו את הפקודה לחצות את הגבול עם הטנקים ישר עלו לי מלא מחשבות בעיקר על החטופים, שחלקם הם חברים שלי. לא היה לנו טלפון לפחות שבוע לפני הכניסה, לא היינו מעודכנים ולא ידעתי אם בכניסה שלנו אנחנו פוגעים בסיכוי להחזיר אותם בחיים. היה ברור לי שאנחנו נכנסים כדי להציל כל כך הרבה אנשים, וגם כדי לייצר שקט באזור שאני מקווה שיחזיק לתמיד. הייתי שם במשך שבוע שלם בלי לצאת, ראיתי מה אנחנו עושים שם ואני יכול להגיד שזה הולך לכיוון טוב. זה לא נראה שעומדים להתקפל בקרוב, ונראה שהפעולות של צה״ל מעבירות לחמאס את מנוף הלחץ ויעזרו לנו לשחרר את החטופים. זה נפל על הדור שלי. אין אחד שאני מכיר שלא איבד חבר. ובדרך כלל זה את החבר הכי מצחיק, הכי שמח, וזה שתמיד רוצים להיות לידו. הילד הכי טוב. פעם ראשונה שאני מבין את המושג ״אלוהים לוקח את ההכי טובים״. אני איבדתי חברים בשבת השחורה וגם כמה חטופים הם חברים שלי שאני מת שיחזרו כבר. המוות של השביעי באוקטובר פגש חברים קרובים מאוד אבל באופן מסוים היה רחוק. עד ליום חמישי הארור. ביום הזה קבלנו משימה - נכנסים לעומק. הכי עמוק שמתאפשר. עד לאותו יום חמישי פעלנו בטווח של כמה קילומטרים בודדים מהגבול. קבלנו את המשימה ושמחנו. הבנו שצהל מתקדם עוד לעבר המטרה וצחקנו גם שזאת עוד התקדמות לכיוון הבית. יאללה תנו להתקדם, לסיים ולחזור הביתה. עשינו תדריך ויצאנו. הכל עבד כמו שצריך. אנחנו התקדמנו עם הטנקים ראשונים כדי להגן על החי״ר. בישורת האחרונה הגענו לשטח נשלט כמעט מכל הכיוונים. שטח בנוי עמוס בבניינים ומלא במקומות שאפשר להפגע מהם. היינו שני טנקים, בני הכווין אותי לעמדה שהוא חשב שהיא העמדה הכי טובה ושמשם הכי נכון להגן על לוחמי הנח"ל כדי שיוכלו לעבור את השטח המסוכן בבטחה. התמקמנו. מתוך הטנק לא הצלחנו לזהות ולהבין האם כל החי״ר סיים לעבור באופן בטוח והאם אפשר להתקדם. בני הבין שאין ברירה והוא חייב להוציא את הראש מהכיפה כדי לראות אם כל החי״ר עבר ואפשר לחדול עמדה. ברגע שהוא הסתכל החוצה הכל השתנה. כל תחושת הביטחון שהייתה לנו התפוגגה בשנייה. קבלנו נ״ט לטנק. נ״ט כזה שאתה רק לומד עליו בשיזפון ואומר לעצמך זה בחיים לא יקרה לי. מה הסיכוי? זה קרה. פיצוץ אדיר, עשן, אבק  ואז שקט. מיד עליתי בקשר ואף אחד מהצוות לא ענה לי. הייתי בטוח שאני לבד וממה שאני יודע, בדרך כלל נ״ט לא בא לבד וכנראה שיבואו עוד כמה מיד אחריו. בהחלטה של שנייה נסעתי עם הטנק בלי לדעת לאן תוך כדי שאני צועק לבני שיכוון אותי לאן לנסוע. התרחקתי מהנקודה ובמזל זיהיתי טנק אחר ומקום מוגן לידו. נהגתי לשם כמו פסיכופת ובפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה פחד מוות אבל באמת כאילו אתה בטוח שזה הסוף. בדרך למקום המוגן הבנתי שהטען והתותחן בחיים. התותחן צעק בקשר תרגולת מפקד פצוע ודקה אחרי בקשר הטען אמר "בני מת", אבל ידעתי את זה כבר. ראיתי אותו. כולנו ידענו שאין מה להציל. הוא קבל נ״ט כמה סנטימטרים מהראש ואתם יכולים רק לדמיין איך זה נראה, אבל אף אחד לא העיז להגיד את המילים "בני מת" עד שהטען אמר את זה. ברגע שהמילים האלה נאמרו זה נכנס לך כמו רסיס ללב. למרות הכל המשכנו לתפקד כמו רובוטים כי לא היתה ברירה אחרת. המשכנו לפעול על פי התרגולת וברוך השם נצלנו. פינינו את בני באלונקה למקום שהרופא היה בו (לצערנו לא היה אפשר לעשות דבר) וכעבור כ24 שעות חזרנו חזרה לארץ בריאים ושלמים. בערך. הנפש פחות. גם האוזניים פחות אבל עם זה נסתדר. לא כתבתי את זה כדי שאני אקבל בתגובות עכשיו - איזה גיבור וכל מני כאלה. היו לי שתי מטרות, המטרה הראשונה היא לזכר בני וייס ז"ל הקצין הכי רגוע, הכי מסודר, הכי טוב שיש שכל כך שמחתי שאני נכנס איתו לקרב. תשמור עלינו מלמעלה חבר יקר. מצטערים כל כך שלא הצלחנו להציל אותך.⬇️

שימו לב לשאלה ״האם יש אלוהים?״ המחברים של תשחץ הארץ צריכים לזכות ב… נו… פרס כלשהו שמחלקים למחברי תשחצים

@DanaGat1 אלמנטרי

@bjork Stop spreading fake news. This map is false